המוזיאון לאמנות רוסית

אודסה. זמן ומשמעות

איליה גרשברג │ סאשה סטויאנוב │ מיכאיל קאליק

התערוכה מפגישה בין הצלם איליה גרשברג ואמנית הטקסטיל סאשה סטויאנוב ומציעה דיאלוג מרתק בין יצירותיהם של אמנים ילידי אודסה, בצל המלחמה באוקראינה.

לעמוד התערוכה

המוזיאון לאמנות רוסית הוקם ב־1996 ומבוסס על תצוגת קבע של אוסף צטלין, שאותו תרמו בני הזוג מריה ומיכאל צטלין – אנשי ציבור, מוציאים לאור ונדבנים.

מריה צטלין (1976-1882) הייתה אישה פורצת דרך ובעלת תואר דוקטור לפילוסופיה. מיכאל צטלין (1945-1882) היה משורר, מבקר ספרות ומתרגם ונכדו של זאב ויסוצקי, מייסדה של חברת התה ויסוצקי ומחובבי ציון הראשונים ברוסיה. במוזיאון מוצגים ציורים ורישומים מאוסף האמנות הפרטי של בני הזוג. חלק נכבד מהאוסף מוקדש לדיוקנאות שמן ולרישומים של בני המשפחה, ובהם בולטות יצירות המתמקדות בדמותה של מריה צטלין. לצד זאת, האוסף כולל ציורי נוף וטבע דומם, הז‘אנר האהוב על בני הזוג – פרי עבודתם של בּאקְסְט, וֹנְצָ‘רוֹבָה, לָריוֹנוֹב, טארְחוֹב והאמנים הצרפתים אלבר מארְקֶה ופול סֵרוּזְיֶה. 

מקום בולט באוסף שמור למתווים לתלבושות תיאטרון. בתחילת המאה העשרים שגשג תחום העיצוב התיאטרלי הודות לפעילותם של אמני "עולם האמנות" ו"הבלט הרוסי", להקת המחול של האמרגן הנודע סרגיי דיאָגילֵב. נראה כי הפריחה בתחום השפיעה על נטיות האיסוף של בני הזוג. באוסף צטלין השתמרו המתווים למופעים של להקת המחול של דיאגילב, לצד עבודות נדירות של קבוצות תיאטרליות אחרות שהקימו מהגרים רוסים בפריז: תיאטרון הבובות "קומדיאנטים קטנים מעץ" של יוליה סָזוֹנוֹבָה־סְלוֹנימְסְקי, תיאטרון הקברט המפורסם "העטלף" של ניקיטה בּאלייֵב, וכן להקת הדרמה של הרקדנית אידה רובינשטיין.

במוזיאון מוצגים גם ציוריה של אלכסנדרה פְּרֵגֵל, בתה הבכורה של מריה צטלין. פְּרֵגֵל הייתה תלמידתה של גוֹנְצָ'רוֹבָה והשתייכה לדור השני ("הדור האבוד") של המהגרים הרוסים. כל יצירותיה המוקדמות הושמדו על ידי הנאצים בזמן כיבוש פריז, ואילו יתר עבודותיה נוצרו בניוי ורק,העיר שאליה עברה ב־1940. 

מריה ומיכאל צטלין נישאו בצרפת ב־1910 והיגרו לשם ב־ 1919בעקבות המהפכה הבולשביקית, שהייתה "הנפילה הגדולה של רוסיה" כהגדרתו של הסופר והמשורר איוון בּוּנין. בני הזוג השתקעו בפריז וב־ 1940עברו לניו יורק. בדומה לנציגים אחרים של קבוצות אליטה מגל ההגירה הראשון מרוסיה, הם דגלו בשימור ובקידום של ערכי התרבות הרוסיים בגלות.

בני הזוג צטלין יזמו ומימנו פרויקטים ציבוריים, מו"ליים ותרבותיים גדולים והפכו לדמויות מובילות בקרב חוגיה מהגרים. את דירתם, שהייתה לאחד המוקדים של "פריז הרוסית", פקדו פוליטיקאים, אנשי ציבור וסופרים ידועים ונערכו בה דיונים ומפגשים פוליטיים וספרותיים. מעגל האמנים שהיו קשורים אליהם כלל אמנים רוסים שהיגרו לצרפת – מייסדיה ומשתתפיה של קבוצת "עולם האמנות" הנודעת מסנט פטרבורג, שפעלה בתקופת תור הכסף: לאון בּאקְסְט, אלכסנדר בֵּנוּאָה, דימיטרי סְטֵלֶצְקי, ניקולאי טארְחוֹב ואלכסנדר יעקובלֵב. במעגל זה גם נכללו חלוצי האוונגרד הרוסי נטליה גוֹנְצָ‘רוֹבָה ומיכאיל לָריוֹנוֹב, וכן אמני אסכולת פריז: מארֶבְנָה (מריה ווֹרוֹבּיוֹבָה־סְטֵבֶּלְסְקָיָה), שמספר יצירות נדירות שלה כלולות באוסף המוזיאון, דייגו ריבֵרָה, פנחס קְרֵמֶן ועוד.

ב־ 1959 העניקה מריה צטלין למדינת ישראל את אוסף האמנות שברשותה, לצד ספרים מספרייתה הפרטית וארכיון משפחתי. הענקתם התבצעה במסגרת פרויקט התרמה גדול של מהגרים רוסים שהתגוררו בצרפת ובארצות הברית, למען המחלקה הסלאבית שהוקמה בספרייה הלאומית בירושלים. ב־2003 הוצג אוסף צטלין בגלריה טְרֶטְיָאקוֹב במוסקבה. במהלך השנים הוצגו עבודות נבחרות מתוך האוסף גם במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות.