סשה אוקון (נ' 1949) עלה לישראל בשנת 1979, בגל הראשון של העלייה מברית המועצות לשעבר. הוא הגיע מלנינגרד, שבהמשך שבה להיות סנט פטרסבורג. את שנותיו הבוגרות שם בילה בלימודי אמנות באקדמיה לאמנות ע"ש שטיגליץ, המתמחה בהוראת אמנות ובעיצוב תעשייתי. עם סיום לימודיו התקבל למחלקת הצעירים באגודת האמנים, שבאותם ימים ברוסיה הייתה חלק מו המערך המפלגתי הסובייטי. כשהגיש את עבודותיו לתערוכה קבוצתית ראשונה במסגרת זו, קיבלו העבודות את האישורים הנדרשים מבחינה אמנותית, אך נפסלו מסיבות פוליטיות, אף שלא היו מניפסט אנטי-סובייטי. פסילה זו הביאה אותו לנסות להתחבר לקבוצת אמנים, שפעלה מחוץ למסגרת הפורמלית בעירו. קבוצת אמנים חוץ-ממסדית זו שאבה את השראתה מן הפעילות האינטנסיבית, שהחלה במוסקבה באותה שנה, ובמסגרתה החלה קבוצת אמנים מוסקבאים, דחויים כמותו, להציג תערוכות אמנות בלתי ממוסדות. במקביל עבד אוקון כמורה במכינה לצעירים לקראת לימודי אמנות. הסביבה הייתה מלאה בעבודות קלאסיות, כגון ציורי תקרה בכנסיות וציורי האדרה לשלטון – אמנות מונומנטלית כמיטב המסורת הסובייטית. נושא מרכזי בעבודותיו של אוקון הוא גוף האדם המתכלה, המזדקן, המעורטל.
