צללי הברושים על הכביש
זיוה ילין
בתערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של זיוה ילין מוצגים מיצבים ציוריים, עבודות וידיאו וציורים גדולי ממדים – ביניהם ציורים, שנוצרו לפני הטבח הנורא בקיבוץ בארי ובנגב המערבי ואחריו, וטרם הוצגו. התערוכה מתמקדת בסוגיות הנוגעות לטראומה, לזיכרון ולהחלמה מנקודת מבטה האישית והייחודית של האמנית, המתמודדת ביצירתה עם שאלות מהותיות: כיצד מציירים בית? איך מציירים זיכרונות? האם ציור של זיכרון ילדות יכול לייצר זיכרון חדש? כיצד הופך נרטיב הזיכרון לסיפור בדוי או אמיתי של זהות ושל שייכות? מה במקום הנוסטלגי לופת אותנו, מקרב או מרחיק? בעבודות ניכרת יכולתה של ילין לשזור רבדים שונים של חוויה אישית וקולקטיבית לכדי שפה אמנותית, שהיא אוניברסלית ובד בבד מקומית.
לאורך השנים ציירה ילין את הקיבוץ שבו נולדה ותיארה לפרטי פרטים ובווירטואוזיות מרהיבה את השבילים, את הבתים ואת הצמחייה. בסטודיו היא עובדת בחושך, מקרינה תמונות על בדים ובוחנת את הגבול שבין צילום לציור ואת יחסי הגומלין בין "מה שהיה שם" לבין מה שנמחק ונשכח, אך מבצבץ מתחת לפני השטח. ילין עובדת במקביל עם תצלומים מארכיון הקיבוץ ועם תצלומים עכשוויים שהיא מצלמת. היא משלבת אותם אלה באלה ומבצעת בהם שינויים משמעותיים באמצעות צבעוניות עזה ורבת עוצמה לצד נזילות ומחיקות, התמסמסות החומר ופירוק הדימוי המצויר.
דימוי עליון: זיוה ילין, פנורמה המדרכה שמאחורי המזכירות, 2018, סופרקריל וזפת על בד. צילום: טל בדרק
אוצרת: שרי גולן
עוזרת אוצרת: גילי זיידמן
תערוכה כחלק מאשכול התערוכות:
מה שהלב רוצה
אמנות כשער לריפוי
דימוי: זיוה ילין, רחבת חדר האוכל בלילה, סופרקריל ואקריליק על בד, 2024. צילום: לי ניקולס סמירנוב