כל הימים, כל הימים

כל הימים, כל הימים:
משחקיוּת באמנות ישראלית עכשווית 

אוצרת ראשית: שרי גולן 

אוצרות: עדייה פורת ושרי גולן

עוזרת לאוצרת ראשית: גילי זיידמן

התערוכה כל הימים, כל הימים* עוסקת בהתנסות היצירתית הבראשיתית, המתגלמת בחוויית המשחק והמשחקיוּת. היא מבקשת לגעת באותו מקום תודעתי שביכולתו לברוא מציאות, ואליו מתכנסת הנפש לשם התרגעות, שעשוע ויצירה. קווי דמיון נמתחים בין פעולת המשחק ומעשה היצירה האמנותית: שניהם ניחנים ביכולת לברוא עולם בעל חוקים משלו ולהציג תפישת מציאות חלופית, ולו רגעית. 

בתערוכה משתתפים אמנים ואמניות ישראלים עכשוויים, הבוחנים את גבולות היצירה באמצעים משחקיים. חלקם עוסקים ישירות במשחק במטרה ליצור עולמות משלהם; אחרים מתייחסים למשחקים ששיחקו בילדותם או למשחקים נפוצים כשיקוף של תרבות מקומית או כלל-אנושית ועל-זמנית.

התערוכה מחולקת לשלושה פרקים, המתפרסים על פני שלוש קומות המוזיאון: הפרק הראשון, "משחקים ראשוניים", נשען על התפישה הנאיבית משחר הימים של המשחק כמעשה אנושי טבעי, תוך התייחסות למשנת "השיבה לטבע" של הפילוסוף הצרפתי, ז'אן ז'אק רוסו. בפרק זה מוצגים המשחק והמשחקיות כיסודות תרבות, אלמנטים שנולדו מן הטבע, עלו והתהוו מתוך מרכיביו, והם באים לידי ביטוי בעבודות במוטיבים ילדיים, נאיביים ופגאניים. במקביל, פרק זה גם מעלה תהייה באשר ליכולתה של הבטחה נאיבית זו לקיים עולם טוב יותר.

הפרק השני מוקדש ל"משחקים ממשיים", ומבקש להדהד את הזיכרון הקולקטיבי הטמון במשחקים מוכרים מחדר המשחקים הישראלי: משחקי שולחן, משחקי חצר, משחקי דמיון וגם משחקי מחשב אינטראקטיביים. בנוסף, הוא בוחן כיצד משתמשים אמנים ואמניות ביסוד משחקי כדי לבקר את המציאות הישראלית ולשקף היבטים שונים בזהות הישראלית הרב-תרבותית שלהם.

הפרק השלישי בתערוכה, "משחק וחלום", מוקדש ליחסים שבין משחקיוּת לבין חלומות בהקיץ או בשינה ובטשטוש הגבולות ביניהם. הוא עוסק בחלום כמרחב משחקי פנטסטי, ובעולם המשחקיוּת כמרחב שבו מותר וניתן לחלום, לפנטז וליצור, ובמקביל חושף גם את הפן האפל של המשחקיות, שבו נסדקת התמימות. העבודות בקומה זו יוצגו במרחב "סלוני", שבו יתקיימו אירועים ומפגשים מיוחדים במהלך תקופת התערוכה. רעיון ה"סלון במוזיאון" הוא חלק ממהלך אוצרותי מתמשך במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, המבקש להפוך את המרחב המוזיאלי לביתי ולמזמין, ושואף להרחיב את גבולות המוזיאון ולהעלות שאלות ביחס לחזונו ולמטרותיו.

גם בעולם העכשווי, אמניות.ים משמרים את היכולת המשחקית לברוא עולמות וליצור מציאות. התערוכה מאירה את עבודת האמנות כפעולה המאפשרת לדמיין מציאות אחרת, לברוא אלטרנטיבות למציאות קשה ונטולת חמלה, לבנות גשרים למרחבים מקבילים אינסופיים, ובתוך כך להציע תקווה, אופטימיות ונחמה.