מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית נטוע בלִבה של שכונת מגורים. הבניין אינו גרנדיוזי; הוא ייחודי בצורתו וממוקם על ציר תנועה ראשי בעיר רמת גן. התערוכה כולה היא תלוית מקום (site specific), ועוסקת בנוכחותו הוויזואלית והסימבולית של המוזיאון במרקם הנופי כצומת של התרחשות. היא בוחנת את האופנים, שבהם קלישאות תרבותיות מעצבות מקום, תנאים חברתיים וכלכליים הופכים לנוף, ופנטזיות קולקטיביות מייצרות פני שטח.
התערוכה החדשה מצטרפת למהלכים קודמים של אפרת גל-נור, שבהם עסקה בבחינת כוחו של הציור להנכיח מחדש את כלל הפנטזיות, שמעורר מקום ספציפי. "מוזיאון", "כפר יונה", "קיבוץ", "שיכון" – כל אלו ועוד נבחנו בניסיון לאתר את נקודות החיכוך ואת הפערים הנחשפים בהמשגות אלה של מרחב וסביבה.
נקודת המוצא לעבודות המוצגות בתערוכה הייתה הליכה ברחובות רמת גן אל עבר המוזיאון. המחשבה על מבנה המוזיאון בסביבה האורבנית, על האדריכלות שלו ועל מיקומו הפכה לגריד שבבסיס התערוכה, לדקדוק הפנימי שלה. בשלב מסוים היווה המוזיאון עצמו נקודת תצפית, שממנה צוירו חלק מן העבודות. מיקום המוזיאון והמבנה שבו הוא שוכן מעלים שאלות נוספות, כגון: איזה סוג של חליפין מנהלות עבודות האמנות עם האתר, שבו הן מוצגות? מה הופך מרחב אחד לנוף, ואחר למוזיאון? מה הקשר בין ציור לבין תיווך דרך הצגת המוזיאון – ובאופן ספציפי, מוזיאון רמת גן – כסוג של סוכן.
אפרת גלנור, המוזיאון ממריא, שמן על בד, טריפתיכון
