מיטל כץ מינרבו: עבודת שדה
בשנת 1911 הוקמה בכינרת "חוות העלמות", יוזמה פורצת דרך של נשים חלוצות מבנות העלייה השנייה, שביקשו להשתלב בעבודת האדמה ולשבור את גבולות המלאכות הביתיות. נשים אלו – בהובלת דמויות כמו חנה מייזל שוחט, מקימת החווה – יצרו יש מאין ענף חקלאי חדש, שהושתת על גני ירק ובוסתנים, מתוך כמיהה לשחרור, לשוויון ולמימוש מהפכת האישה העברייה. מעשה האמנות שואל מה נכנס בשערי הזיכרון הקולקטיבי ומה נדחק לשוליו. הנוף משמש כמרחב של זיכרון ומשמעות – שכבות של עבר נשי.
המיצב הרב-שכבתי קלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש גן, שנוצר ביד נשית: עצים, פרחים, פירות וספסל. בתוך מרחב זה, שבו החומר הטבעי נכרך לכדי מבנים מלאכותיים, מהדהדת פעולה של התנגדות שקטה. על הרצפה מוצגים ציורים גדולי ממדים בהשראת תוכניות שהתוו בראשית המאה ה-20 אדריכליות נוף ומעצבות גנים אירופאיות מובילות, ביניהן גרטרוד ג'קיל ווִיטה סקוויל־וֶוסט, המתכתבים עם חזון ערי הגנים בישראל, בהן רמת גן.
כץ מינרבו מנכסת את הפרקטיקה הגברית של רישום בוטני ומייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא, המבקש לקרוא תיגר על גבולות תרבותיים ומגדריים ולתת דרור לתשוקות מודחקות ולמאוויים כמוסים. באמצעות מעשה הקליעה בחומר הגמיש היא מייצרת מבנים פראיים, הבוחנים את מארג היחסים בין טבע, גוף וזהות נשית, ובתוך כך חושפת מנגנוני הדרה והשכחה.
דימוי עליון: ללא כותרת, 2025, עפרונות צבעוניים על נייר נטול חומצה (פרט), באדיבות האמנית.
מחקר ואוצרת: דרורית גור אריה
תערוכה כחלק מאשכול התערוכות:
"שֶׁלָּהֶן"
פיסות היסטוריה מחודשת
דימוי: ללא כותרת, 2025, עפרונות צבעוניים על נייר נטול חומצה (פרט),באדיבות האמנית.
