לְכִי לָךְ
התערוכה "לְכִי לָךְ" מחברת בין שלוש אמניות, שמעולם לא נפגשו: אלכסנדרה פרגל (1907–1984), ציירת שגדלה והתחנכה בברית המועצות לשעבר, ולאורך חייה נדדה בין ארצות שונות עד שהשתקעה בארצות הברית; אן בן - אור (נ' 1965), ציירת ילידת בלגיה, שהיגרה בבגרותה לישראל; ואלינה אורלוב (נ' 1990), אמנית וידיאו ילידת מוסקבה, שגדלה בגבעתיים, למדה בארצות הברית, וכיום חיה ויוצרת במונטריאול שבקנדה.
בין השלוש עובר חוט מקשר, הממזג את יצירותיהן לכדי תמהיל של ייצוגים אלגוריים, הנוגעים באופן ישיר ועקיף בשברים ובסדקים של חוויית ההגירה – מצב שבו ניתקים ממקום אחד ועוברים למקום אחר; מסע הטומן בחובו התבגרות, הרפתקה, בדידות וכאב.
שם התערוכה מאזכר את הציווי המקראי של אלוהים לאברהם ("לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"[1]). כאן, בהיפוך מגדרי, מהדהדת התערוכה את המסע, שאליו יוצאות האמניות. זהו מסע שבמסגרתו הן ניתקות ממקום אחד ומועתקות לאחר, ומתוך חוויית התלישות וחוסר השייכות, יוצרות דבר חדש.
דימוי: אן בן אור, מרחק נגיעה, 2022, שמן על בד.
אלינה אורלוב / אן בן אור / אלכסנדרה פרגל
אוצרת: דינה יקרסון
עוזרת מחקר: נטע לנצמן
מתוך אשכול התערוכות:
שֶׁלָּהֶן: פיסות היסטוריה מחודשת
האשכול מורכב מחמש תערוכות, המציגות ראייה נשית, מלאכת ידיים ורגש. ריבוי נקודות מבט הנעות על קו התפר שבין האישי לפוליטי, בין התיעודי לבדיוני, ומעיד על הצורך לנסח מחדש ולהותיר חותם.
המשותף לתערוכות הוא המבט הבין-דורי, המוליד גרסה חדשה ל"מלאך ההיסטוריה" – מושג שטבע הפילוסוף היהודי, ולטר בנימין, בהתייחס לציורו של פאול קלה (Klee), Angelus Novus (1920). המלאך של בנימין מסמל התבוננות אתית וביקורתית בהיסטוריה – ניסיון לראות לא את ציר ההתקדמות, אלא את סבלם של הנפגעים והנשכחים.
מעל האשכול מרחפת רוחה של "מלאכית ההיסטוריה", המביטה בעת ובעונה אחת אחורנית וקדימה; לא רק רואה את שברי ההיסטוריה, אלא נושאת אותם בגופה. היא מעזה לשאת את קולה במקום שבו הושתקו אחרות. היא אינה כבולה לקאנון המקובל, אלא מוסיפה לו כרצונה ומזכירה לנו שהאמת אינה בינארית ואף לא מוחלטת. מתוך סיפורים ששמענו בעבר עולים וצפים נרטיבים חדשים, צורות וזוויות נוספות, הממתינות לשיתוף ומבקשות להפוך לנחלת הכלל.
דימוי: אן בן אור, מרחק נגיעה, 2022, שמן על בד.
